עברית וחיות אחרות

9 תגובות לפוסט ”מבוא לתרבות איראן הקדומה (3)“

1. מאת הדס:
   חמישי, 10 בספטמבר 2009 בשעה 7:09

   
   אז היית קוראת לעם היושב באיראן איראנים או פרסים?
   יהודים יוצאי אותה ארץ מכנים את עצמם פרסים
   איך מכנים את עצמם האנשים שחיים במדינה זו?
2. מאת אולי בפרסית נתן זה סוג של ברא:
   חמישי, 10 בספטמבר 2009 בשעה 9:32

   
   בעברית נתן זה לא ברא. נתניה זה לא בראיה.
3. מאת תמר עילם גינדין:
   חמישי, 10 בספטמבר 2009 בשעה 5:27

   
   @הדס - אני קוראת להם איראנים.
   הלהגים (ניבים) האיראניים לא כולם פרסיים.

   מהעם היושב באיראן, יש כאלה שמכנים את עצמם איראנים ויש כאלה שמכנים את עצמם פרסים. יש לי חברה שהתביישה בילדותה (בשנות ה-50-60) להיות פרסית, אז היא קראה לעצמה איראנית. רוב הגולים שפגשתי קוראים לעצמם איראנים גולים ולא פרסים גולים.

   אני חושבת שבפי רוב דוברי העברית האיראנים הם אלה שרוצים להרוג אותנו והפרסים הם אלה שמבשלים מעלף, מדברים במבטא של יוסף שילוח ומצטיינים במסחר.

   ו-@אולי_בפרסית_נתן_זה_סוג_של_ברא - נכון שבעברית אלה שני פעלים שונים, אבל בפרסית שני פעלים הודו אירופיים התאחדו ל-dā וההבדל הוא רק על פי הקשר. במסגרת פיזור ההבטחות לפוסטים חפרניים, אני מבטיחה בהקשר זה פוסט עתידי על נישוף ונִטרול ניגודים.
4. מאת איתמרק:
   חמישי, 10 בספטמבר 2009 בשעה 5:28

   
   השורש “דאד” משמעותו ‘לתת’ גם בפרסית מודרנית, לא?
5. מאת תמר עילם גינדין:
   חמישי, 10 בספטמבר 2009 בשעה 6:07

   
   היי, איתמר!
   איזה כיף לראות אותך פה (למרות שאני מכירה אותך בערך יומיים וגם זה רק וירטואלי).

   ונכון, דאד הוא גזע העבר של הפועל לתת, וגם קיים במשמעות “חוק”.
   בפרסית עתיקה ואמצעיתמשמעות המילה היא “ניתן”, וזה נושא לפוסט חפרני שלם על ארגטיביות והשלכותיה על השפה הפרסית החדשה. מעניין מי יישאר בו עד הסוף.
6. מאת טלי:
   שישי, 11 בספטמבר 2009 בשעה 8:06

   
   מעניין מאוד!

   לגבי בגדד- איך זה שם פרסי? בגדד קרובה מאוד למפרץ הפרסי אבל היא הוקמה על ידי החליפים מבית עבאס שבתחילה היו ערבים. רק לאחר מכן האמפריה נהייתה מוסלמית כללית.
7. מאת תמר עילם גינדין:
   שישי, 11 בספטמבר 2009 בשעה 8:18

   
   לפי אנציקלופדיה איראניקה (וגם לפי ויקיפדיה, אבל היא מקור פחות אמין), היה שם מקום יישוב קטן עוד לפני שהח’ליפים העבאסים קבעו שם את בירתם, קצת כמו ירושלים, בעצם. אמנם התושבים כנראה דיברו ארמית ולא פרסית, אבל המקום היה תחת שלטון סאסאני (האימפריה הפרסית השנייה, מאה 3 - הכיבוש האסלאמי) במשך שנים רבות, וכנראה זאת הסיבה שניתן לו שם פרסי.
8. מאת סקרן:
   שני, 14 בספטמבר 2009 בשעה 12:00

   
   ואני תוהה אם השם “עילם” הוא מקורי שלך או שהוספת אותו בעקבות התעניינות באיראן?
9. מאת תמר עילם גינדין:
   שני, 14 בספטמבר 2009 בשעה 12:05

   
   לא ולא. אולי קצת.
   זה שם המשפחה של אבי ילדיי.
   אמנם לא נישאנו כדת משה וישראל, או כדת מדינה זרה כלשהי, אבל החלפתי בתעודת הזהות כדי שיהיה לי אותו שם משפחה כמו הילדים שלי וכדי שנצביע באותה קלפי.
   הקשר האיראני יצא מגניב, אבל לא היה מכוון (אולי מלמעלה).